<h1>אבודרהם ברכת אבל</h1>
<h2>דף כ:</h2>
תנו רבנן כל האמור בפרשת כהנים שכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם, אלו הן, אביו ואמו, בנו ובתו, אחיו ואחותו בתולה, ואשתו. הוסיפו עליהם אחיו ואחותו מאמו, ואחותו נשואה, בין מאביו בין מאמו.
<h2>דף כג.</h2>
ונוהגין להתפלל בבית האבל כל ז' ימי האבלות, מפני שאינו יוצא מפתח ביתו כל שבעה. ובאישבילי"א אין אומרים בם קדושה, ואני זאת בריתי אותם, ולא יענך ה' ביום צרה, כמו בט' באב, ושם כתבנו הטעם.
<h2>דף כח:</h2>
ונוהגים, לאחר שקוברין את המת, שמתקבצים הכל רחוק מבית הקברות, ואומר שליח צבור פסוק והוא רחום וגומר, ואחר כך אומר קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא וכו', וכתב רבינו האי, מנהגנו לומר קדיש על המת ביום טוב שני, ולומר תתכלי חרבא. והרי"ץ גיאת כתב ואנו נהגנו מימות זקנים הראשונים, שלא לומר צדוק הדין אחרי המת בראש חודש ובמועד ובחנוכה ופורים, ולא עדיף צדוק הדין דהדיוט מצדוק הדין של משה רבינו עליו השלום, דמסלקין ליה בשבת שחל להיות במועד. ואפילו בראש חודש ובחנוכה שחלו להיות בשבת, דהללו ימי שמחה נינהו, שנאמר (במדבר י', י') וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ובכל אחד אומרים בו הלל, וזה היום נגילה ונשמחה בו, לפיכך מבטלין בו צדוק הדין. ותלמידי רש"י כתבו בשמו, שאומרים צדוק הדין בחולו של מועד, שאין זה הספד וחילול יום טוב, אלא הודאה, וקבלת דין שמים. וכן כתב הרמב"ן, שאומרים בחולו של מועד צדוק הדין וקדיש בדרבנן. וכן ביום טוב שני, אבל ביום טוב ראשון, כיון שאין מתעסקין במת, אין אומרים בו כלום.
<h2>דף כט.</h2>
ובשבת במנחה אין אומרים ואני תפלתי, מפני שאומרים אותו בניגון, ואין לנגן בבית האבל. ובליל מוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם, ולא יושב בסתר עליון, אלא מאורך ימים אשביעהו, והטעם, שאין בדין לומר שירה בבית האבל, וגם אינו מברך על הבשמים, כמו בט' באב. ועל זה הדרך נוהגים בטוליטולא, אלא שאומרים פסוק ואני זאת בריתי, ויענך ה' ביום צרה. וגם נהגו בב' המקומות האלו שלא לומר איזהו מקומן, ונראה לי שאינו נכון לעשות כן, מהטעם שכתב הרמב"ן בט' באב, ושם כתבנוהו.
